כל האתר

השבת כמעיין כל הטובה וכוח הדיבור

יום חמישישיעור של 51 דקות

מוסר השיעור: בנימין לוריא

בשיעור נאמר שעל ידי סיפורי צדיקים מטהרים את המחשבה, ממתיקים את הדינים וניצולים מצרות, וממשיכים אור של משיח בעולם ודוחים ממנו חושך וצרות. עוד נאמר שעל ידי הסיפורים נמשכות לאדם מחשבות טובות, והקדוש ברוך הוא עושה עמו חסד ומזכיר לו צדקותיו. בהקראה בשיעור בשם שערי אורה של רבי יוסף ג׳יקטיליה נאמר שהשבת היא מעיין כל הטובה ומקור כל האצילות לשם אדנות. בהקראה בשיעור מתוך שמירת הלשון הובאה בשם החפץ חיים השוואה: שכר לימוד התורה מוצג כשקול לכל המצוות, והעונש על לשון הרע כשקול לכל העוונות; במהלך ההקראה יוחסה ההשוואה לירושלמי במסכת פאה.

חלק אהחבית המלאה של בעל תבואות שור

רבי אלכסנדר סנדר שור, מחבר הספר תבואות שור, גר בעיר זלצ׳וב שבגליציה, ובשיעור נמסר שבפנקס העיר מובא מעשה נורא שאירע עמו. פעם אחת בערב פסח לא מצא גוי למכור לו את החמץ, והיין השרף שבמרתפו, משקה חריף כמו ויסקי שנעשה משעורים, הוא חמץ גמור. הוא פתח את ברזי החביות ושפך אלפי ליטרים כדי לקיים מצוות ביעור חמץ, אף שזו הייתה כל פרנסתו. אחרי הפסח בא קונה לבקש יין שרף, והרבנית אמרה לו שעדיין לא הספיקו לייצר חדש. הקונה התעקש, פתח ברז של חבית, והיין החל לזרום. כל החביות נמצאו מלאות, והרבנית הבינה שזו ברכה מאת ה׳ ונס על שעמד בניסיון. כשחזר רבי אלכסנדר מבית המדרש וראה זאת, אמר שאין רצונו ליהנות ממעשה ניסים, ושוב פתח את כל החביות ושפך.

בסיפור שלושה דברים מדהימים. הראשון הוא האמונה החזקה: רבי אלכסנדר שפך את החביות שהיה אמור להתפרנס מהן בלי לעשות שום חשבון ובלי לחפש היתר או תחבולה, אף שכרב גדול לא היה חסר לו איך לעשות זאת. השני הוא מעלתו: נס כזה מגיע רק למי שיש בו דרגה רוחנית ויכולת להכיל אותו. אין זו שאלה של ראויים או לא ראויים, אלא של כלי: מי שאין בו אמונה שהחביות יכולות להתמלא, הן לא יתמלאו. השלישי הוא שאף על פי שנעשה לו נס עצום, לא רצה ליהנות ממעשה ניסים, ושפך את הכול, כאילו רצה לחיות כאן בעולם כך.

חלק בשערי אורה: השבת מעיין כל הטובה

לפני כל לימוד טוב מבקשים סליחה ועושים תשובה על אותו עניין, ומבקשים רחמים שהלימוד ייכנס ללב. לפני לימוד מעלת השבת מבקשים סליחה מה׳ על כל פעם שחוללה השבת במחשבה, בראייה, בשמיעה, בדיבור או במעשה, ובפרט על כעס בשבת, ושבים אל השבת לכבד אותה ולייקר אותה, שתהיה המרכז של כל השבוע. רבי יוסף ג׳יקטיליה, מגדולי המקובלים, כתב את שערי אורה, ספר יסוד בתורת הפנימיות שבלעדיו אי אפשר להכיר את הספירות והמידות. בהקראה בשיעור בשם שערי אורה נאמר שיש לדעת ולהאמין כי השבת היא מעיין כל הטובה ומקור כל האצילות לשם אדנות. לפי ביאור השיעור, שם אדנות הוא הכלי שמקבל את הברכה כאן בעולם הזה. בביאור בשיעור נמשל הדבר לבריכה עליונה, מקור הברכה, שממנה יוצא מעיין שמגיע אל הכלים שבעולם הזה, וכל דבר טוב שיש לאדם, שמחה, ממון ועניינים שהסתדרו, בא ממנו.

חלק גשלוש הסעודות ופאר השולחן

השפע של כל השבוע יורד בשבת, ולכל אחת מהסעודות קומה רוחנית משלה. במסירת השיעור בשם רבי צדוק הכהן מלובלין, הסעודה השנייה היא הגבוהה ביותר ועיקר השבת ונקראת עתיקא קדישא; בביאור בשיעור נאמר שבה יורד שפע ממקור עליון מאוד לכל השבוע והוא נמשך דרך הסעודה השלישית. הסעודה הראשונה מוצגת בשיעור, בזהירות בשל מורכבויות רוחניות, כסיום במובן מסוים של קבלת השפע מהשבת הקודמת. לשלוש הסעודות כהלכתן יש משמעות גדולה ועמוקה, ובכל הסעודות, גם ברביעית, העיקר אינו רק האוכל אלא גם עריכת השולחן וכבודו: כלים ומפיות יפים, שולחן נקי ומסודר, שירים, סיפורי צדיקים וישיבה עם הילדים, גם כשאין תיאבון לאכול הרבה. גם הדיבור בשבת הוא דיבור של קדושה ולא של חול, וההליכה בנחת יותר.

בשיעור נמסר בשם תיקוני הזוהר שכל המוסיף, מוסיפים לו נפש יתירה, וכל הגורע, גורעים לו. לפי ביאור השיעור, כמה שבגד השבת והנעליים מיוחדים יותר משל חול ונלבשים רק בשבת, וכמה שעריכת השולחן ברמה גבוהה יותר, כך מוסיפים. בשיעור נמסר בשם הרב עובדיה יוסף שהיה אומר להניח פרחים על השולחן, שיהיה יפה ושיראו ששבת היום; בהמשך הדברים בשיעור דובר על לבישת בגד יפה ועל הכנת אוכל מיוחד, בשפע ואפילו בהגזמה, וקינוחים בהגזמה, לפאר את השבת. עניין הסעודות הוא הכבוד, היופי, הפאר וההדר, כמו מי שמארח אורח חשוב שאומר שהוא שבע ורוצה רק עוגה וקפה, והמארח עדיין מוודא שהחדר מסודר ושיש ריח נעים. עוד נמסר בשיעור בשם הזוהר הקדוש שכפי שאדם מכבד ומפאר את השולחן הקדוש, גם כשהוא אוכל מעט, כך עורך הקדוש ברוך הוא בעולם העליון שולחנות של פאר וקדושה לו ולבני משפחתו.

חלק דהשבת מושכת שפע מן העולם הבא

בהקראה בשיעור בשם שערי אורה נאמר עוד שהשבת היא מעיין כל הטובה לישראל הדבקים במידה הזאת, וממנה אדם נכנס לחיי העולם הבא, שהוא סוד היובל ונקרא שבת הגדול. באותה הקראה בשיעור נאמר שמן העולם הבא נמשכים אל השבת כל האצילות, הטוב הגדול, החיים והגאולה. השבת היא כמו צינור או מעיין שמושך מן העולם הבא, שעליו נאמר: "עין לא ראתה אלוקים זולתך", ובביאור בשיעור זהו שפע שאף מלאך לא ראה. בשיעור נאמר שיש מקרים רבים של אנשים שקיבלו על עצמם לייקר את השבת ולשמור אותה כהלכתה, וראו גאולה וניסים בהרבה דברים בחיים. בהקראה בשיעור בשם שערי אורה נשאלת מכאן השאלה: איך תשמור את השבת? לפי ביאור השיעור, מי שחפץ בחיים מתוקים בעולם הזה, בגאולה ובחיי העולם הבא, זוכה להם בכוח השבת, כשמייקרים אותה, עושים את הסעודות ברווח ואינם נכנסים לדאגות.

חלק הלהשאיר את הדאגות מתנה לשבת

בשיעור סופר שרבי לוי יצחק מברדיטשוב היה אומר לקדוש ברוך הוא שיש סחורה שאין בשמיים, חטאים, עוונות ופשעים, ויש סחורה שיש בשמיים ואין בה שם צורך, סליחה, מחילה וכפרה. לכן הציע עסק: הוא משאיר אצל ה׳ את החטאים, וה׳ נותן לעם ישראל מחילה, סליחה וכפרה. בשיעור הוצע לעשות חליפין כאלה גם עם השבת: לפני שבת לוקחים את כל מה שמדאיג ומפחיד, כותבים שמשאירים את הכול בצד ונותנים אותו מתנה לשבת, שתעשה בו מה שהיא רוצה, ונכנסים לעולם אחר. על כך מבקשים רחמי שמיים: שתהיה שמחה בשבת, שירי שבת, עונג ופאר, אוכל טעים, רוגע ונחת, ושלא תהיה שום מחשבה של דאגה.

חלק והאסיר ששמר שתי שבתות

יש סיפורים רבים כאלה. בסיפור שסופר בשיעור, רב אחד בן הדור הזה, שהוא עצמו מספר את הסיפור, למד עם אסיר שנידון לשנים רבות; לפי סיפורו, הוא הקריא לאסיר שמי ששומר שתי שבתות כהלכתן זוכה להיגאל מכל וכל. האסיר שאל אם באמת, אם ישמור שתי שבתות ה׳ ישחרר אותו. הרב לא ידע מה לענות ואמר לו לשמור, וה׳ איתו. האסיר השיב שאם כך כתוב, ה׳ יגאל אותו. מפני שלא ידע את ההלכות, כמעט לא זז בשתי השבתות, רק אכל, שתה וישן, כדי לא להיכשל. אחרי השבת השנייה אמר שבזכות השבתות הוא בטוח שייצא. באותו שבוע יצא לפנסיה השופט שגזר את דינו, והחליט לעיין שוב בתיקים הקשים ולתת חנינה למי שאולי החמיר עמו. הוא הוציא את תיקו של האסיר, זימן אותו למשפט חוזר ושחרר אותו מהכלא.

חלק זלב נקי מעצב ומכעס בשבת

לשבת כוחות עצומים ונפלאים, ומבקשים רחמים שתהיה המרכז של השבוע ושלא יהיה בה שום צער. בהקראה בשיעור בשם הזוהר הקדוש נאמר שאשרי האדם ששומר בשבת על ביתו, שהוא הלב, שלא יתקרב אליו עצב, ולא כעס, שהוא אש הגיהנום; בביאור בשיעור, העצב הוא של חול ובא מן הגשמיות. באותה הקראה נאמר שעל כך נדרש הפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", ובשיעור נמסר בשם רבי שמעון בר יוחאי שכל הכועס כאילו הדליק את אש הגיהנום. בשבת שומרים מאוד על הלב, שיהיה נקי מכעס, מעצבות ומהרגשות לא נעימות, ולפני כניסת השבת מבקשים רחמים על שבת מתוקה ושמחה, ושאם יעלה עצב, ירחיק אותו ה׳.

העצב בא כשיש בעיה שאין יודעים איך לפתור, ומחשבה שאולי יש עוד מה לעשות או איך לצאת ממנה. סגולת השבת היא לא להיות עצוב ולחיות כאילו הבעיה כבר נפתרה: היא קיימת, אבל בעולם אחר. בשיעור נמסר שכתוב בספרים הקדושים שאילו היו לאדם עיניים לראות, היה רואה שבשבת כל הבריאה נבראת מחדש וכל העולמות מתעלים, והאדם אינו באותו מקום שבו הוא נמצא בימי החול. בשבת נמצאים בעולם שכולו טוב, לא משנה מה העיניים רואות. כשאין נכנסים לעצבות ולדאגות וחיים כאילו הכול נפתר, זה עצמו פותר את הבעיות אחר כך, גואל את האדם ומושך את השפע לימי החול. כמו שאומרים: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא".

חלק חשער לעולם הבא ושבת של כפרה

בהקראה בשיעור בשם שערי אורה, השבת מדומה לבית שער שנכנסים דרכו לטרקלין, לחיי העולם הבא הנקרא שבת הגדול; בתוך ההקראה הובאה ההכנה בפרוזדור לקראת הכניסה לטרקלין. לפי ביאור השיעור, ההכנה בפרוזדור היא שבת מפוארת, סעודות מיוחדות ושירים. באותה הקראה נאמר "וקראת לשבת עונג", ובביאור בשיעור, מי שמבין זאת מבין איזה כוח יש לשבת בפרנסה בנקל ובלי לחץ, בשלום בית, שנר השבת הוא נר לשלום בית, ברפואה שמעל הטבע ובגאולה. לפי הביאור, השבת העליונה נקראת יובל, וממנה יוצאת כל כפרת העוונות. בביאור שבשיעור תוארה שמירת השבת כהלכתה כעלייה למקום גבוה כל כך, עד שעוונות האדם מתכפרים מעוצם קדושת השבת, אפילו בלי לבקש סליחה. בימי החול יש וידוי, בכייה, עמל ויגיעה; ואילו מי ששומר את השבת כהלכתה מתכפר בה גם כשהוא מתלבש יפה, שר, אוכל אוכל טעים, יושב עם הילדים ומבקש להרגיש באמת עונג שבת.

חלק טשכר השבת הגנוז וסוד שלוש הסעודות

בהקראה בשיעור נמסר שרבותינו אמרו שאף על פי שהשבת גלויה לעין, מתן שכרה אינו גלוי; באותה הקראה נאמר ששכר העולם הבא גנוז, חתום וסתום, ואפילו אחד מהנביאים לא התנבא עליו, והובא הפסוק "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך". באותה הקראה בשיעור נאמר שזה הטוב הגדול והאור הגנוז מששת ימי בראשית, שאין בריה יכולה להסתכל בו מלבד ה׳. כלשון חז״ל, "כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש, מוחלין לו", ולכן כדאי מאוד לדעת את הלכות השבת. לפי מה שהוקרא בשיעור, שערי אורה מעורר להיות זריז בשלוש הסעודות, שהן סוד קשר הייחוד: המקיים אותן בנחת ובשמחה כאילו מייחד את ה׳ ואת עשר הספירות. בהקראה בשיעור משערי אורה הוזכר הקשר של הסעודה השלישית לבינה, ובהמשך נזכר גם היסוד; בהשוואה לדברים המוכרים מדברי רבי צדוק הודגש דווקא מקומה של הסעודה השנייה. שמירת השבת היא גם בדיבור ובמחשבה: בלי דברי חול, בלי מהירות, ברוגע ובשמחה, בלי כעס ועצבות.

חלק יהשבת כבית המקדש

בשיעור הוקרא מתוך ספר שבת קודש של רבי דוד אבוחצירא שכוח השבת גדול כבית המקדש. בהקראה בשיעור בשם רבי צדוק הכהן מלובלין נאמר שבשבת זוכים ישראל ליראת שמיים כמו שקיבלו מבית המקדש, כמו שנאמר באכילת מעשר: "למען תלמד ליראה". בביאור בשיעור נאמר שכשאדם נכנס לירושלים נפלה עליו יראה מהדר גאונו, והומחש כיצד ראיית האש יורדת מן השמיים לאכול את הקורבן ולכפר עוונותיהם של ישראל ממלאת יראה; בשיעור נאמר גם שאור המנורה האיר לכל ירושלים. כל כך מתרגלים לעולם הפיזי ששוכחים שזה עולם רוחני שיש לו בורא, שאש יכולה לרדת מן השמיים, שהים יכול להיקרע ושהחביות יכולות להתמלא. לכן מבקשים רחמי שמיים לזכור שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

בהקראה בשיעור יוחס לרבי צדוק התיאור שגם בשבת, שהיא כבית המקדש, אפשר להגיע למעלות עליונות של קדושה, עד שאפילו עם הארץ אינו משקר בשבת מפני שאימת שבת עליו. באותה הקראה נאמר שלכן שומרי שבת נקראים "יראי שמי", ושהגמרא דורשת את הפסוק "למען תלמד ליראה את ה׳ אלוקיך כל הימים" על שבתות וימים טובים. בביאור בשיעור, לפי מעלת יראת השמיים של האדם ה׳ מלמד אותו תורת אמת: תורה שנכנסת ללב ואינה חכמות, שנותנת ריח טוב בלב, מידות טובות, סליחה, מחילה, ויתור ואהבה. ההכנה לשבת היא לדבר עם ה׳ על האוכל בשעת הבישול, לטרוח בעצמו לכבוד השבת, להקל על האישה ולסדר מוקדם, כדי שהשבת תהיה בניחותא ובשמחה.

חלק יאתלמוד תורה כנגד לשון הרע

לפני לימוד שמירת הלשון מבקשים סליחה מה׳ על כל דיבור רע על אחר ועל כל שמיעה וקבלה בלב של דבר רע, ושבים בתשובה כדי שתהיה לשון טובה, מתוקה ונקייה, ובשיעור נאמרו בתפילה המילים: יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך. בהקראה בשיעור מתוך שמירת הלשון הובאה בשם החפץ חיים השוואה: שכר לימוד התורה מוצג כשקול לכל המצוות, והעונש על לשון הרע כשקול לכל העוונות; במהלך ההקראה יוחסה ההשוואה לירושלמי במסכת פאה. בהמשך הדברים בשיעור הוצבו זה כנגד זה תלמוד התורה, הגדולה שבמצוות, ולשון הרע, החמורה שבעוונות. מכאן נאמר בשיעור חידוש: מי שלומד תורה על לשון הרע מקיים את המצווה הגדולה מכל המצוות וגם ניצל מהעבירה החמורה מכולן.

בשיעור הובא שיש מצוות שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ובמשל שבשיעור זה כמו הון גדול שמחכה למעלה ובינתיים מקבלים את הריבית. עוד נאמר בשיעור שכנגדן יש עבירות שהקרן שלהן עומדת לעולם הבא, ובעולם הזה מקבלים רק את הריבית, כמו עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בביאור המוסרי שבשיעור הוצגה ההשוואה שלפיה העלבה קשה של אדם והלבנת פניו יכולות להידמות לשפיכות דמים, וכעס גדול יכול להידמות לעבודה זרה גם בלי עבודה זרה ממש; ההשוואה הובאה בשיעור בהמשך ללימוד מן הזוהר הקדוש. בשיעור נאמר שכתוב שתלמוד תורה ולשון הרע שניהם כנגד כולם, כלומר מי שקובע עתים לתורה אוכל פירות בעולם הזה והקרן שמורה לו, ולשון הרע היא בעלת התשואה השלילית הגבוהה ביותר. לכן העצה היא לרדוף אחרי תלמוד תורה ולברוח מלשון הרע, וזהו מהלך חכם.

חלק יבכוחו הרוחני של הדיבור

בהקראה בשיעור בשם החפץ חיים נאמר שהטעם הוא שביסודות, אש, רוח, מים ועפר, היסוד הרוחני חזק בהרבה מהגשמי. בהקראה הוזכרו התגברות האש והתגברות הרוח, ובביאור בשיעור האש, שהיא רוחנית יותר משולחן, מכלה כמויות עצומות של חומר, והרוח, רוחנית עוד יותר, מפרקת הרים ומשברת סלעים, כמו שנאמר: "ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים". עוד נאמר בהקראה בשיעור בשם החפץ חיים שכך גם במצוות: ציצית, לולב ושופר פועלים תיקונים גדולים בעולמות העליונים ומקדשים את האדם, ועל כך הובא הפסוק "ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים"; ובכל זאת, לפי אותה הקראה, אין השוואה בינן לבין לימוד התורה. באותה הקראה בשיעור בשם החפץ חיים הובאה ההשוואה שבירושלמי, שכל המצוות אינן שוות לדבר אחד מן התורה; בהמשך ההקראה הוסבר שהמצוות מצטרפות לגשמיות, ואילו לימוד התורה תלוי בכוח הדיבור, שהוא כוח רוחני בלבד, ולכן פעולתו למעלה נוראה מאוד. באותה הקראה בשיעור בשם החפץ חיים נאמר שכך גם לשון הרע ורכילות פועלים בכוח רוחני בלבד, ולכן קלקולם בעולמות העליונים נורא ועונשם כנגד כולם.

חלק יגשבת בלי דאגה ותורה במקום לשון הרע

כעצה מעשית בשיעור הוצע לקחת לפני כל שבת את כל מה שמדאיג ומפחיד, להשאיר אותו בצד כמתנה לשבת, ולבקש מה׳ שבת של שמחה, עונג ורוגע, בלי שום מחשבה של דאגה. לפי אותה עצה שבשיעור, בשבת עצמה חיים כאילו הבעיה כבר נפתרה ושומרים את הלב שיהיה נקי מעצב ומכעס, ובביאור השיעור זה עצמו מה שפותר את הבעיות ומושך את השפע לימי החול. ובכל ימות השבוע, העצה שבשיעור היא לרדוף אחרי תלמוד תורה ולברוח מלשון הרע, וזהו מהלך חכם.

המסלול ממשיך

שיתוף השיעור

חיפוש באתר

התוצאות מתעדכנות תוך כדי הקלדה. חץ למטה ולמעלה עוברים בין התוצאות, ו-Enter פותח.

↑↓ מעברEnter פתיחהEsc סגירהכל התוצאות בעמוד החיפוש