כל האתר

נקיות הלב מול כעס, גאווה ולשון הרע

יום רביעישיעור של 56 דקות

מוסר השיעור: בנימין לוריא

השיעור פותח בסיפורי מעשיות מצדיקים, ועוסק בתפילה, בשמירת העיניים, בכעס, בלשון הרע ובתשובה שעל ידה הלימוד יכול להיכנס ללב. בהמשך מסופר על כוחה של תפילה תמימה ועל רבי מתיא בן חרש שלא נשא את עיניו. בשיעור מובאים בתרגום דברים בשם הזוהר הקדוש, שבשעת הכעס ניכר מיהו האדם באמת. לפי מה שהובא בשיעור מספר שירי משכיל, כאשר הלימוד אינו נכנס ללב, התשובה היא שפותחת אותו. בביאור שנמסר בשיעור נקשרה אמירת לשון הרע למחשבה של האדם שהוא טוב מחברו, ונאמר שבכך הוא מגלה את הגאווה שלו. בסוף מבקשים סליחה מהקדוש ברוך הוא ומבקשים להתחיל התחלה חדשה בכל יום.

חלק אסגולת סיפורי הצדיקים

בדברים שהוקראו בשיעור נאמר שסיפורי מעשיות מצדיקים הם דבר גדול מאוד. לפי ההקראה, בסיפורים אלה מספרים מה שנעשה עם הצדיקים וכל הגדולות אשר עשו. בהקראה בשיעור נמסר שעל ידם המחשבה נטהרת, הדינים נמתקים והאדם ניצול מכל הצרות. עוד נמסר באותה הקראה שעל ידם נמשכות לאדם מחשבות טובות והוא זוכה להתקרב אל הצדיקים. עוד נמסר בשיעור שמי שמספר מעשיות מצדיקים, הקדוש ברוך הוא עושה עמו חסד ומזכיר לו את צדקותיו. עוד נאמר בהקראה שבסיפורי הצדיקים נמשך אור של משיח לעולם, והחושך והצרות נדחים מן העולם. על כך נאמר בשיעור שפותחים כל בוקר בסיפור של צדיק, כדי לזכות בהבטחות ובסגולות שנמסרו, ומבקשים שלא יהיה לאיש צער משום צרה.

חלק במברך הנשים: שלושה צדיקים ותפילת הכפרי

פעם אחת נפגשו שלושה אדמו״רים קדושים: רבי מנחם מנדל מרימנוב, רבי אברהם יהושע העשיל מאפט, הקבור ליד הבעל שם טוב, ורבי נפתלי מרופשיץ, שהיה עדיין צעיר לימים. זו הייתה תקופה מיוחדת, שהעולם היה מלא בצדיקים בעלי רוח הקודש, ממשיכי דרכו של הבעל שם טוב. הרבי מאפט, הזקן שביניהם, שכב על מיטתו ושאל את רבי נפתלי מה דעתו על החוכמה והמליצה של תפילת שמונה עשרה בערב יום הכיפורים, אמר וצחק. איש לא הבין במה מדובר, ורבי הירש, משרתו של הרבי מרימנוב, ביקש מרבי נפתלי שיסביר לו.

רבי נפתלי סיפר שבשנה אחת הייתה גזרה שגרמה למותן של נשים רבות, ובייחוד נשים בהריון. כפרי אחד הגיע לעיר לתפילת יום הכיפורים, ולא ידע לקרוא ולהתפלל כראוי. כשהגיע לברכת השנים טעה ואמר: "ברך עלינו וברך נשנותינו כנשים הטובות לברכה, ברוך אתה ה׳ מברך הנשים". בתפילה זו בכה בכי תמרורים על הצרה והמחלה, ובזכותה התבטלה הגזרה. על הדבר הנאה הזה צחקו הצדיקים. שלושתם עמדו בדרגה כה גבוהה, שראו מה נעשה בשמיים ביום הכיפורים, וידעו שכפרי פשוט אחד ביטל בבכייתו את הגזרה מעל ציבור גדול מעם ישראל.

חלק גכוחה של תפילה תמימה וראיית הצדיקים

מן הסיפור עולים כמה דברים נפלאים. אדם אחד, שבקושי יודע לקרוא ולכתוב, מתפלל בתמימות ותפילתו ממתיקה גזרת מיתה מעל ציבור גדול בישראל. זה פלא גדול, שהרי לאדם בקושי יש אומץ להתפלל על עצמו, וסיפורים כאלה חוזרים כמה וכמה פעמים. מכאן לומדים להחשיב מאוד את התפילה, את רחמי ה׳, ואת הידיעה שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות הכול ושיש תקווה בכל מצב, ולומדים שלא להתייאש משום דבר. עוד רואים שלושה צדיקים יושבים בחדר אחד בעולם הזה, שותים ומדברים על מה שנעשה בעולמות העליונים. ראייתם של הצדיקים מפליאה: נדמה שהם כאן עם כולם, אבל באמת אין יודעים.

חלק דרבי מתיא בן חרש שלא נשא את עיניו

לפי הסיפור כפי שסופר בשיעור, רבי מתיא בן חרש ישב ועסק בתורה, ופניו זהרו כחמה וכמלאכי השרת, כי מימיו לא נשא את עיניו להסתכל באישה. לפי אותו סיפור כפי שסופר בשיעור, נתקנא בו השטן ושאל לפני הקדוש ברוך הוא מה רבי מתיא לפניו, ונענה שצדיק גמור הוא. השטן ביקש רשות לנסותו, ולפי הסיפור כפי שסופר בשיעור השיב לו הקדוש ברוך הוא כביכול שאינו יכול, ואף על פי כן ילך. השטן נדמה לו כאישה יפה ביותר, שלא הייתה כמותה מימי נעמה אחות תובל קין. רבי מתיא הפך את פניו לאחור, לימין ולשמאל, והיא באה מכל צד. מתוך פחד שמא יתגבר עליו יצרו, ביקש מתלמידו אש ומסמר, ליבן את המסמר באש והחדירו לתוך עיניו עד שהתעוור.

לפי הסיפור, השטן הזדעזע וברח, והקדוש ברוך הוא שלח את המלאך רפאל לרפא את רבי מתיא. רבי מתיא סירב ורצה להישאר כפי שהוא. לפי הסיפור כפי שסופר בשיעור, אמר הקדוש ברוך הוא כביכול למלאך שילך ויאמר לרבי מתיא שהוא ערב לו שלא ישלוט בו יצר הרע לעולם, ומיד ריפאו. פלטיאל בן ליש קיבל לאישה את מיכל בת שאול המלך, ובשיעור מובא בשם האר״י הקדוש שרבי מתיא בן חרש היה גלגול שלו. פלטיאל נעץ חרב בינו לבינה, ולפי אותם דברים בשם האר״י, מאחר שהייתה בביתו התבונן בה בעל כורחו ונהנה ממנה, ולכן התגלגל ונוסה בראייה כדי לתקן זאת. עוד מובא שם בשם האר״י ששניהם היו ניצוצות מנשמת יוסף הצדיק. בזכותם מבקשים לזכות בתשובה שלמה על כל ראייה, מעשה ומחשבה שאינם טובים.

חלק הבשם רבי צדוק: המצווה הגדולה שאינה ידועה

תורה נפלאה על פלטיאל בן ליש מובאת בשיעור בשם רבי צדוק הכהן מלובלין, בלשון ספק. לפי מה שנמסר בשיעור בשמו, פלטיאל היה צדיק גדול מאוד, ולעולם לא היה מכניס לביתו את אשת דוד המלך לו חשב שהם נשואים. לפי אותו ביאור כפי שנמסר בשיעור, הוא הלך לבית דינו של שאול, ולבית הדין היו ראיות שהקידושין של דוד ומיכל לא חלו, ובהוראתו נשא אותה. בשיעור מובא בשם הגאון מווילנא שאינו יכול לשער ברוחו את הדרגה הרוחנית של יהודי פשוט בזמן שבית המקדש קיים. בדורו של דוד המלך היו האנשים הפשוטים ברחוב בדרגות של תנאים, ולכן הניסיון של פלטיאל אינו ניסיון כפי שהוא מובן כיום.

בשם רבי צדוק נמסר בשיעור שהמצווה הגדולה ביותר שאדם עשה בחייו היא כנראה מצווה שאינו יודע שהיא מצווה. מצווה נעשית מפני שהיא מצווה, ועבירה גדולה בדרך כלל ידועה לאדם והוא מתחרט עליה. אצל הקדוש ברוך הוא אין העמדת פנים, הכול אמיתי ונקי, והשאלה היא כמה הלב נקי באמת. לפי אותם דברים, המצווה הגדולה ביותר היא דבר שהלב אמר לעשות כי הוא טוב, לא כי זו מצווה, לא בשביל שכר ולא מפני הציווי, רק כדי להיות טוב. ככל שהדבר עמוק ונסתר יותר, עד שהאדם עצמו אינו יודע שעשה טוב, כך הוא גדול יותר.

לפי מה שנמסר בשיעור בשם רבי צדוק, פלטיאל חשב שהקידושין שלו חלו ושמיכל אשתו, ובתורה כתוב "וענתה לא יגרע". ובכל זאת, לפי אותה מסירה, חשב בלבו שאולי דוד המלך אהב אותה ואולי היא אהבה אותו, ואם יהיה איתה לא יוכלו להתחתן כשדוד המלך יחזור. לפי אותה מסירה, כדי שלא יהיה לדוד צער חי לידה כמה שנים בלי לגעת בה, אף שחשב שיש לו מצווה להיות איתה. הדברים נמסרו בשם רבי צדוק הכהן מלובלין בספק, ולפיהם בזכות נקיות הלב הזאת, שלא רצה לצער איש, פלט אותו הקדוש ברוך הוא מן העבירה, ולכן נקרא פלטיאל, כמו אחד שהצילו אותו. לפי ביאור השיעור, אצל אדם רגיל חומר העבירה מצטרף ליראת השמיים ומסייע לו. כאן, לפי מה שפלטיאל חשב, היא הייתה אשתו, ולא נשאר דבר מלבד רצון הלב להיות נקי, ולכן לפי ביאור השיעור זו הייתה התגברות עצומה.

חלק והכעס כמבחן לאדם, בשם הזוהר

בשיעור הוקרא תרגום של דברים בשם הזוהר הקדוש מתוך הספר דיבור בנחת, על הדרך להכיר אדם שטרם עמדו על בוריו ולדעת אם להתקרב אליו או להתרחק ממנו. לפי התרגום שהוקרא בשיעור, רבי שמעון בר יוחאי משיב שאדם ניכר בכעסו. לפי אותה קריאה בשיעור, אם בשעת הכעס הוא שומר את הנשמה הקדושה ואינו עוקר אותה ממקומה, זה אדם הראוי, עבד לריבונו, האדם השלם. עוד נאמר בתרגום שהוקרא בשיעור בשם הזוהר, שמי שעוקר את הקדושה העליונה מחמת כעסו ומשרה במקומה סטרא אחרא הוא אדם שמרד באדונו, ואסור להתקרב אליו ולהתחבר עמו.

לפי השיעור, הזוהר מפרש על הכועס את הפסוק בישעיהו, שלשונו היא: "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא". לפי אותה דרשה של הזוהר, ולא מלשון הפסוקים עצמם, הכועס הוא "טרף נפשו באפו" כלשון איוב: טורף את נשמתו, מטמא אותה ומוכן להחליפה בשביל כעסו, ומשרה בעצמו אל זר. לפי מה שמובא בשיעור בשם הזוהר, שלא נבדק במקורו, את המילים "כי במה נחשב הוא" שבישעיהו קוראים כמו במה, ואדם כזה נחשב לבמה שעובדים עליה עבודה זרה. לפי השיעור, זה פחד גדול, המראה כמה חמור הכעס.

חלק זרב שעונה בענווה

מסופר על יהודי תמים, בעל תשובה, שחיפש לעצמו רב והיה לו עזות של קדושה. הוא החליט שרבו יהיה מי שיש לו ענווה בלב, שאינו כועס והוא איש אמת. לשם כך העיר רבנים גדולים ופוסקי הלכות בטלפון בעומק הלילה, ושאל שאלה פשוטה: ערבב נס קפה בכפית בשרית. כשפנה אל הרב מרדכי אליהו, הוא ענה לו בענוותנותו הקדושה בנחת ובסבלנות, בירר אם הכלי היה בן יומו ושאל שאלות נוספות על המקרה, אמר לו שיכול לשתות וחזר לישון. אז החליט היהודי שמי שענה לו בענווה בלי לכעוס עליו, הוא יהיה רבו. לפי השיעור, היהודי סיפר את הסיפור אחרי פטירת הרב מרדכי אליהו, בספר עליו, והסיפור נקרא "מכאן הילל".

חלק חלראות גם את ההצלחות

פעמים רבות התחילה רתיחה פנימית, האדם נזכר במה שלמד בספר ולא כעס, וכדאי להסתכל גם על הפעמים האלה, וגם על החרטה והרצון להשתפר אחרי כישלון. לפי ביאור השיעור, על כל פעם כזאת הובא הפסוק "תלה ארץ על בלי מה", ומתואר שהקדוש ברוך הוא מחזיק את העולם כולו על האדם בשעה שהוא שותק. לפי ביאור השיעור, המכשול הוא כמו מלאך בלי ידיים, בלי רגליים, בלי מוח ובלי לב, כי האדם אינו רוצה בו ורוצה רק לשוב בתשובה שלמה. כל פעם שהאדם ניצל, לפי הדימוי הזה, נבראים מלאכים יפים, שלמים, גדולים ושמחים, מפני השמחה שבהתגברות. מבקשים שגם בשמיים ידונו את האדם לכף זכות ולטובה.

חלק טתשובה לפני הלימוד, בעקבות ספר שירי משכיל

לומדים בחובת הלבבות על הביטחון יום אחר יום, והידיעה שהכול ממנו יתברך מתחזקת, אך ללכת כל היום רגוע, שמח וטוב לבב, בלי לדאוג מכלום, נראה עדיין רחוק. לפי השיעור, התשובה לשאלה זו נמצאת בספר שירי משכיל של רבי הלל מקולומיה. כשאדם רואה שגם אחרי יגיעה רבה אין השגתו מגיעה, הדרך אינה רק לחכות ולחזור על הלימוד שוב ושוב. לפי מה שהובא בשיעור בשם רבי הלל, האדם קורע את הסגור של לבבו לפני ה׳ במסתרים, בדמעות, מפני שהוא יודע שמעשיו ומידותיו אינם טובים. לפי אותם דברים, האדם מקבל על עצמו להתחרט, לתקן את מה שקלקל בכל כוחו ולהכניע את גופו מה שאפשר, ואז נאמנים דברי חז״ל, המובאים בשיעור בלשון יגעת ומצאת תאמין, ובנוסח הגמרא במגילה: "יגעתי ומצאתי, תאמן".

הקדוש ברוך הוא הבטיח: "יצפן לישרים תושיה". לפי ביאור השיעור, יצפון פירושו מחביא, ותושיה היא היכולת לצאת אפילו ממצב שנראה שאין ממנו מוצא. דבר אחד מדברי הקדוש ברוך הוא אינו שב ריקם, ולפי ביאור השיעור מי שיהיה ישר יקבל. מי שלומד שער הביטחון פעם רביעית ועדיין אינו מבין, מבקש סליחה מה׳ על כל פעם שפגע באנשים, דיבר לשון הרע, נשא ונתן שלא באמונה או פנה אל העולם במקום אל ה׳. התשובה הורסת את הסוגר שעל הלב, ואז הלימוד יכול להיכנס בו. כך גם אמר שלמה המלך: "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה׳". אם הדברים אינם נכנסים ללב, אין זה משום שאין לב, אלא משום שעוד שכבות לא קולפו.

התשובה האמיתית באה לפני הלימוד, בהתאם למה שלומדים. כשלומדים מרבנו בחיי, כפי שהובא בשיעור, שאיש אינו יכול לשלוט בגורלו של אדם, העצה בשיעור היא לבקש סליחה על כל פעם שהאדם חשב שאדם אחר יכול להזיק לו, לקחת או לעכב ממנו משהו. כשהוא מלמד, כפי שהובא בשיעור, שלבעל הביטחון אין חנופה לאיש, מבקשים סליחה על כל חנופה. כשהוא מלמד, כפי שהובא בשיעור, שהפרנסה נגזרה, מבקשים סליחה על כל הפעמים שהאדם ניסה לעשות תחבולות. העצה בשיעור היא ללמוד דבר, להכניס אותו ללב ולנקות את הלב על כל הפעמים שלא נהגו כך, ואז ברחמי שמיים הדברים נכנסים יותר. הקדוש ברוך הוא יכול לפתור את העניין ברגע אחד, לפי יראת השמיים והרצון האמיתי.

חלק יתפילה להינצל מן הכעס

תפילה יפה על מידת הכעס מבקשת שה׳ יציל את האדם מן הכעס ומן הקפדנות, שלא יכעס שום כעס, אפילו בדבר מצווה, ויעזור לו להיות במידת הענווה והסבלנות. מבקשים בה ענווה של קדושה ודעת של קדושה בלב, להעביר על המידות ולחיות בשלום ובאהבה עם כל אדם, עם עצמו, עם מוחו וליבו ועם ה׳ יתברך. מבקשים שה׳ יסיר מן האדם כל כעס, עברה וזעם, יטהר את ליבו ומוחו מכל מחשבה רעה, וייתן לו חוכמה ובינה של קדושה, רוח ענווה ויראת חטא, לשמור את פיו ולשונו מלדבר ברוגז. ובסופה מבקשים לראות את הטוב שבכל אדם ולקבל כל מה שקורה באהבה ובשמחה, כי הכול מה׳ לטובה.

חלק יאהלאווים של לשון הרע והגאווה

בזכות החפץ חיים חוזרים בשיעור על הלאווים מן התורה שאדם עלול לעבור בשעה שהוא מדבר או מקשיב ללשון הרע. הראשון הוא "לא תלך רכיל בעמיך", והשני "לא תשא שמע שוא", כלשון הפסוקים. לפי השיעור, השלישי הוא "השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות". לפי השיעור, הרביעי הוא "לפני עור לא תתן... מכשול", ובכל דיבור כזה מכשילים גם את השומע. לפי השיעור, הלאו הבא הוא האזהרה שלא לשכוח את ה׳ אלוקיך, ויש בה עניין של גאווה, כפי שמבאר החפץ חיים. לפני החזרה על הלאווים מבקשים סליחה מה׳ על כל דבר שנאמר או נשמע שלא היה טוב, ומקבלים להתחזק בזכות החפץ חיים.

בשם החפץ חיים מובא בשיעור שאילו הכיר אדם את עצמו באמת, את חסרונותיו ואת המקומות שבהם אינו נוהג כראוי, לעולם לא היה מעז ללעוג על חברו. כמו מי שהיה בטוח שהוא מושלם, הלך כמו טווס, ואחר כך פקח הקדוש ברוך הוא את עיניו וראה כמה לא נהג כראוי. כך מי שמביט לאחור על שנות העשרים שלו ותמה איך בזבז את זמנו בדברים בטלים. הבינה נפתחת ומבינים את הדברים אחרת, ולזה יש מדרגות שאין להן סוף. גם עכשיו, אף מי שבטוח שהוא בתקופה היפה בחייו, עוד יחכים ויגדל ויעשה תשובה על הימים האלה.

לכן, לפי ביאור השיעור בדברי החפץ חיים, כל המדבר לשון הרע על חברו מראה בכך שהוא טיפש, כי הוא חושב שהוא טוב ממנו. החפץ חיים חי קרוב למאה שנה, היה גדול הדור ובעל חוכמה עצומה, והיו לו שנים רבות להתבונן לאחור. לפי ביאור השיעור, המדבר על אחר מגלה את טיפשותו ואת גאוותו, שהרי אילו ראה את עצמו היה מתבייש. לפי השיעור, עוון הגאווה קשה עד מאוד, עד שאין עפרו ננער לתחיית המתים. לפי השיעור, ובלי להחמיר, ייתכן שבחינה של זה קיימת גם בלי דיבור, כשאדם מביט באחר וחושב שאינו נוהג כראוי במשהו. מבקשים לזכות לשתיקה של הפה וגם לשתיקה בלב: מי שיודע מי הוא מתבייש להרים את ראשו מחוץ לארבע אמותיו ולשפוט את חברו, ומביט רק על עצמו.

חלק יבחילול השם בלשון הרע

לפי השיעור, המדבר לשון הרע עובר באיסור הגאווה, שהוא חושב שהוא טוב מחברו. לפי החפץ חיים, המספר והמקבל עוברים גם בלאו "לא תחללו את שם קדשי", והוא הלאו השישי. לפי השיעור, הטעם הוא שאין בזה תאווה ואין יצר הרע פעיל לעניין הזה, ולכן העוון נחשב חילול השם. לפי השיעור, איש אינו קם בבוקר ומרגיש דחף לדבר לשון הרע היום. לפי השיעור, הקדוש ברוך הוא לא נתן בבריאה חשק ללשון הרע, ואדם מדבר אותה כדי לפרוק את עצביו ואת גאוותו. לשון הרע הורג שלושה: האומרו, המקבלו והנאמר עליו.

חלק יגוידוי והתחלה חדשה בכל יום

מבקשים סליחה מן הקדוש ברוך הוא, ואפשר לומר את הווידוי בלשון רבים. מבקשים סליחה על כל פעם שאדם דיבר דבר לא טוב על אחר, על כל פעם ששמע וקיבל בלב דבר לא טוב על אחר, ועל כל עניין של מחלוקת, כעס או דחייה וכל הדיבורים הרעים. הרצון הוא לשוב בתשובה שלמה מאהבה, להתחיל התחלה חדשה בכל יום, להינצל מכל דיבור רע ולהיות מתוקים ונחמדים, עם ריח טוב. זו העצה בשיעור, בעקבות ספר שירי משכיל: תשובה כנה על מה שלומדים מנקה את הלב, ואז ברחמי שמיים הדברים נכנסים יותר.

המסלול ממשיך

שיתוף השיעור

חיפוש באתר

התוצאות מתעדכנות תוך כדי הקלדה. חץ למטה ולמעלה עוברים בין התוצאות, ו-Enter פותח.

↑↓ מעברEnter פתיחהEsc סגירהכל התוצאות בעמוד החיפוש