קצת אהבת ישראל
מתוך שיעור יום שלישי, פרשת וארא, תשפ״ד
לרבי זושא מאניפולי הייתה הנהגה מיוחדת. כשהגיע לעיר, ידע להריח ריח של טומאה וקדושה, והלך לפי הריח עד ביתו של אדם שחטא. שם עמד מתחת לחלון והתוודה בצעקות, כאילו על עצמו, על כל העבירות של האיש, ובכה: אוי ואבוי, מה עשית? מה תאמר לה׳? האיש שמע, ליבו התהפך, ורבי זושא נעלם לעיר אחרת.
פעם עמד כך כשעה מתחת לביתו של אדם שהיה בעייתי מאוד, ובכה. האיש שמע את הבכי, הלך לקבר של צדיק, צם, בכה והתענה שמונה ימים רצופים, וביקש תיקון מן השמיים, ונפל לו פתק ובו סדר של תיקון. כעבור שנה חזר רבי זושא לאותו מקום, והריח מביתו ריח של גן עדן. עלה, דפק בדלת וביקש שיספר לו. האיש סיפר הכול, וקרא לו את התיקון: כך וכך צומות, כך וכך סיגופים, לימוד תורה. אמר לו רבי זושא: יפה, עשית הכול, ברוך השם. כשיצא, אמר לתלמידיו: חבל שעשה תיקונים קשים כל כך. אילו בא אליי לבקש תשובה, הייתי נותן לו קצת אהבת ישראל.
