להחיות בני אדם
מתוך שיעור יום שלישי, פרשת שופטים, תשע״ח
רבי שמואל מקמינקא לא היה מסוגל להחזיק כסף: כשראה מישהו שזקוק לעזרה, נתן לו הכול. פעם אמר החנווני שכבר חודשים לא קיבל כסף על צורכי השבת שהרבי קנה לחסידים. החסידים אספו אלף רובל ונתנו לרבי ביום שישי, כדי שישלם את החוב. כעבור רבע שעה בא השמש ללכת למכולת, ורבי שמואל סיפר שבאו אליו בשביל ארבע יתומות שאין להן כסף לבגדי חתונה, ונתן לכל אחת מאתיים וחמישים רובל. כשהחסידים כעסו, אסף אותם וסיפר איך התחיל בזה.
בגיל חמש עשרה נסע לשבת אצל רב, תלמיד של החוזה מלובלין. התלמידים אמרו לו לטבול במקווה ולקרוא את כל התהילים בדמעות. כשנשארו לו כמה מזמורים, קרא לו הרב. הוא ביקש עוד כמה דקות, והרב שלח לומר: או שתבוא עכשיו, או שלא תבוא בכלל. ליד הרב ישב יהודי שיכור, והרב אמר לו: אסוף מיד כסף ברחוב והבא לאשתו, שיהיה להם לשבת. הוא עשה זאת, והעביר את השבת בבוז. במוצאי שבת אמר לו הרב: כל שנייה שהיא מחכה חשובה פי אלף מכל המדרגות וההשגות שלך. ומסר לו מה שקיבל ממורו המגיד, בשם הבעל שם טוב, מפי אליהו הנביא: העיקר בעבודת ה׳ הוא להחיות בני אדם.
סופר בשיעור על תשובה שבאה מנתינת מקום לאחר ומשלום בין אדם לחברו
המקור
שיעור יום שלישי· מסע בשביל החלב
ג׳ באלול תשע״ח · פרשת שופטים
הסיפור בשיעור: 52:51 עד 1:00:08, כ-7 דקות
מוסר השיעור: בנימין לוריא
