איפה אתה, בר לקישא
רבי יוחנן וריש לקיש היו רב ותלמיד, וגם חברותא, וקרבה גדולה מאוד הייתה ביניהם. יום אחד נחלקו מתי נגמרת מלאכתה של חרב: כשמוציאים אותה מהתנור אחרי שקיבלה את צורתה, או אחרי שהיא מתקררת במים. אמר רבי יוחנן לריש לקיש: מפני שהיית ליסטים לפני שחזרת בתשובה, בעניין הזה אני מוותר, כי אתה יודע יותר טוב ממני. ריש לקיש נעלב וענה לו דבר מה. רבי יוחנן ידע שאם יזיל דמעה, ריש לקיש ייפטר מהעולם. יום אחד בכה לפני ה׳ מן הצער שהיה לו, וריש לקיש הסתלק מהעולם.
רבי יוחנן אהב אותו כל כך, שהלך ברחובות וחיפש אותו, וצעק: איפה אתה, בר לקישא? הוא איבד ילדים רבים, זה אחר זה, ומהילד האחרון שמר עצם קטנה, ובכל זאת נשאר צלול בדעתו. אבל על ריש לקיש הצטער כל כך, עד שאיבד את דעתו. חכמים ביקשו עליו רחמים, והוא נפטר.
סופר בשיעור על החומרה של מחלוקת עם מי שלומדים ממנו תורה
בסיפור גם: ריש לקיש
המקור
מוסר השיעור: בנימין לוריא

