מיתת נשיקה
מתוך שיעור יום שלישי, פרשת עקב, תשע״ט
כשראה משה רבנו שנחתם עליו גזר הדין שלא ייכנס לארץ, גזר על עצמו תענית, עשה עיגול קטן ועמד בתוכו, ואמר: איני זז מכאן עד שתתבטל הגזירה. הוא לבש שק והתפלל עד שנזדעזעו שמיים וארץ. הקדוש ברוך הוא ציווה לנעול את כל שערי הרקיע, ותפילתו הייתה כחרב שקורעת וחותכת. ביקש משה: אם אינך מכניס אותי לארץ, הנח אותי בחיים. ואחר כך: עשה אותי כחיות השדה, או כעוף שפורח בכל רוחות העולם וחוזר בערב לקינו. וכל בקשה נדחתה.
גבריאל ומיכאל סירבו ליטול את נשמתו. מלאך המוות שלף עליו חרב, ומשה היכה אותו במטה שחקוק בו השם המפורש, עד שברח. ביקש משה: אל תמסור אותי ביד מלאך המוות. יצאה בת קול ואמרה: אני בעצמי מטפל בקבורתך. ירד הקדוש ברוך הוא עם שלושה מלאכים, ואמר לנשמתו של משה: בתי, מאה ועשרים שנה קצבתי חייך בגופו של משה, צאי. אמרה הנשמה: אין גוף טהור מגופו, ואני אוהבת אותו. נשק לו הקדוש ברוך הוא ונטל את נשמתו בנשיקת פה, והיה בוכה.
