כל האתר

ויתרתי על המיטה שלי

מתוך הדיבורים הטובים, ב׳ באדר תשפ״ו

אחד מצדיקי ישראל סיפר על עצמו את המעשה הזה. הצבא הנאצי פשט על העיר שבה היה, וירה בכל מי שנמצא בה. כשהגיעו הנאצים לישיבה, סידרו את האנשים בתור. כל אחד עלה במדרגות לחדר שבו הרב היה מלמד, נעמד ליד חלון נמוך, קיבל ירייה ונפל מהחלון.

כשהגיע תורו, הגוף שלו קפא והוא לא יכול היה לזוז. לפני הירייה אמר בליבו: ריבונו של עולם, אתה יודע שלבחור החדש שהגיע לישיבה לא היה איפה לישון. במשך כמה חודשים נתתי לו את המיטה שלי, את השמיכה ואת הכרית, ואני ישנתי על הרצפה, כדי שיהיה לו טוב. אני ויתרתי על המיטה שלי, תוותר גם אתה לי. אז הסתכל עליו הנאצי ואמר: אני אירה לך ברגל, ואתה תקפוץ מהחלון. כשכולנו נלך, תוכל לקום וללכת. גם לי יש ילדים בבית, ואני יודע מה זה אמא שמחכה שהבן שלה יחזור. אני רוצה שיהיה לפחות אחד שהצלתי. הנאצי ירה לו ברגל, הוא קפץ מהחלון, וכך ניצלו חייו.

שיתוף הסיפור

סופר בשיעור על מעשה טוב למטה שמעורר מעשה כנגדו למעלה, באותה מידה

המקור

הדיבורים הטובים· שמירת הלשון בכל בוקר

ב׳ באדר תשפ״ו

הסיפור בשיעור: 49:08 עד 51:47, כ-3 דקות

מוסר השיעור: בנימין לוריא

המסלול ממשיך

חיפוש באתר

התוצאות מתעדכנות תוך כדי הקלדה. חץ למטה ולמעלה עוברים בין התוצאות, ו-Enter פותח.

↑↓ מעברEnter פתיחהEsc סגירהכל התוצאות בעמוד החיפוש