אני לא רוצה לשקר
אחד הצדיקים הגדולים מבעלי המוסר היה בריקודים של שמחת תורה. באמצע הריקודים יצא החוצה, התיישב והפסיק לרקוד. אחד התלמידים ניגש אליו ושאל: למה הרב לא בא לרקוד? ענה לו: כי אני לא רוצה לשקר. שאל התלמיד מה זה קשור לשקר, והרב הסביר: אנחנו שרים כבר חצי שעה טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואני שואל את עצמי: אילו ישבתי ללמוד, ומישהו היה מביא לי עשרת אלפים דולר כדי שאעשה הפסקה של חמש דקות, האם הייתי עושה אותה? ייתכן שכן. ואם כך, איני רוצה לשקר לקדוש ברוך הוא בשיר הזה.
התלמיד חשב רגע ואמר: נכון, אולי הרב היה עושה הפסקה של חמש דקות בשביל עשרת אלפים דולר. אבל אילו הצעתי לרב את כל הממון שבעולם, ובתמורה לא היה יושב ללמוד תורה עוד, מה היה הרב מעדיף? ענה הרב: ודאי שהייתי מעדיף לשבת וללמוד תורה. אמר לו התלמיד: אם כך, הרב יכול לחזור ולשיר. הרב הודה לו מאוד, וחזר לשיר.
סופר בשיעור על המדרגה שבה אין לאדם אהבה ותשוקה לשום דבר מלבד ה׳
המקור
הסיפור סופר גם בשיעורים האלה:
- שיעור יום שלישי, פרשת במדבר, תשע״ח
- הדיבורים הטובים, ט״ו בטבת תשפ״ו
מוסר השיעור: בנימין לוריא

