בוקר טוב, חמוד
מתוך שיעור יום שלישי, פרשת וישב, תשע״ט
רבי דוד מלעלוב היה חזק מאוד בדבר אחד: בשום פנים לא לחשוב מחשבה רעה על אדם אחר. הוא ראה את ה׳ בכל יהודי, והקדים שלום לכל מי שראה, אפילו לילד. פעם הלך ברחוב עם צדיק נוסף, ראה ילד בן שש או שבע, מיהר אליו ואמר: בוקר טוב, חמוד. הילד הסתכל עליו וענה: בוקר טוב, רבי יהודי. והם המשיכו ללכת.
אחרי עשר דקות רצו אחריהם אבא ואמא והרבה ילדים, ואמרו: תודה, כבוד הרב, שריפאת את הילד שלנו. שאל: מה ריפאתי? אמרתי לו בוקר טוב. סיפרו לו שהילד, בן שבע שלא שמע ולא דיבר, רץ הביתה, התחיל לדבר ותיאר את הרב. אמר להם רבי דוד: אתם לא מבינים. הנס הוא לא שהילד התחיל לשמוע ולדבר. בורא עולם יודע כמה אני משתדל בכל כוחי לא לחשוב מחשבה רעה קטנה על יהודי, אפילו על ילד. אילו לא היה עונה לי, הייתה לי לרגע מחשבה: למה הוא לא עונה? ומפני שאני חזק כל כך בזה, לא רצו משמיים שתהיה לי מחשבה כזאת, וריפאו את הילד.
