האור של השבת
מתוך שיעור יום שלישי, פרשת בא, תשע״ח
אשתו של החוזה מלובלין נשארה פעם בערב שבת בלי נרות. לא היה להם כסף, והחוזה כבר יצא לבית המדרש ולא ידע. כשהשבת התקרבה, יצאה החוצה, הסתכלה לשמיים והתפללה בבכי שה׳ ישלח לה נרות. עבר שם גביר אחד בכרכרה, שאל למה היא בוכה, ונתן לה כמה מטבעות לנרות. אמרה לו: בזכות הנרות, אני מברכת אותך שהאור של השבת יאיר בך. האיש, שלא שמר דבר, המשיך בדרכו.
באותו זמן, בתפילת מנחה, קיבל החוזה אותות משמיים: כועסים עליך. אתה מברך לפעמים מי שאינו ראוי, ועכשיו גם אשתך הרבנית התחילה? היא בירכה את האדם הגס ביותר בעיר באור של שבת. אמר להם החוזה: אתם יודעים למה הוא כל כך גס? כי מעולם לא נתתם לו לטעום באמת את האור של השבת. תנו לי רק שעה אחת, האירו לנשמתו את האור של השבת. האיש, בעודו בדרך, הרגיש פתאום הארה גדולה, גופו רעד, והוא ראה את כל הבריאה אחרת. הוא מיהר לחזור לפני כניסת השבת וביקש מהרבנית שיארחו אותו לשבת. האיש חזר בתשובה שלמה ונעשה אחד התלמידים הגדולים, ושמו לא נמסר כדי לא לבייש אותו.
