הרבי של הגנבים
מתוך שיעור יום שלישי, פרשת וירא, תשפ״ב
גנב אחד גר בעירו של הבעל שם טוב. הוא התחיל להתקרב לחסידות, והחליט לגנוב רק מעשירים. בכל פעם שגנב והתחילו לחפש אותו, רץ אל הבעל שם טוב ואמר: רבי, שוב גנבתי, והוא בירך אותו שישכחו את הכול. פעם החליט לעשות מכה גדולה, כדי שיוכל לשבת וללמוד תורה. הצאר בא להתארח בעיר עם אוצר גדול. הגנב אסף את חבריו, נכנס בלילה בחלון ולקח את כל הכסף. אחר כך רץ אל הבעל שם טוב, ומצא את כולם בוכים, כי הרבי נפטר. שלחו אותו אל רבי יעקב יוסף, והוא תמה: אתה גנב, ואתה בא לבקש ברכה?
הגנב רץ לקבר, השתטח עליו ובכה: השארתם צדיקים גדולים, אבל גנבים כמוני, לאן נלך? הוא נרדם, והבעל שם טוב בא אליו בחלום ואמר: מאז חורבן בית המקדש לא הייתה תפילה כנה כמו שלך. לפני שנפטרתי מיניתי את נכדי, רבי אפרים מסודילקוב, להיות הרבי של כל הגנבים. לך אליו ובקש שיברך אותך בשמי. כסימן, אמור לו את התורה שלמדנו בערבי שבת כמו שלומדים אותה בגן העדן העליון, שרק שנינו יודעים. רבי אפרים בירך אותו, והעניין נשכח. ואחרי ששמע את התורה ההיא, נעשה הגנב לאחד מגדולי הצדיקים.
סופר בשיעור על לימוד זכות על כל יהודי, גם על מי שנראה רחוק מאוד
בסיפור גם: רבי יעקב יוסף מפולנאה, בעל דגל מחנה אפרים
המקור
מוסר השיעור: בנימין לוריא
