הנרות והכלב
תלמיד פשוט של הבעל שם טוב מיהר לחזור לעירו לפני שבת, והעגלה שלו נתקעה ביער. השקיעה התקרבה, והוא היה במרחק חצי שעה הליכה מהעיר. הוא פחד להישאר ביער, ונכנס לעיר כשהשבת כבר נכנסה. אחר כך ביקש מהבעל שם טוב כפרה. אמר לו הבעל שם טוב: הדלק חבילת נרות בבית הכנסת בערב שבת. כשסידר את הנרות, שאל אותו אחד מגדולי התלמידים מה הוא עושה, והוא סיפר. התלמיד הגדול לא אמר דבר, אבל חשב בליבו: כמה נרות יכפרו על חילול שבת? נכנס כלב והפיל את הנרות, ובשבוע שאחריו זה קרה שוב. כששמע הבעל שם טוב מי דיבר איתו, אמר: הדלק שוב, לא יבוא כלב, ובקש מהתלמיד ההוא שיבוא אליי לשבת.
בדרך נשבר לתלמיד הגדול הגלגל, והוא רץ ברגל בפחד גדול שלא לחלל שבת, והגיע רגע לפני השקיעה. אחרי התפילה אמר לו הבעל שם טוב: הרגשת את הצער שהיה לאותו יהודי? הצער הזה כבר כיפר לו כמעט לגמרי. את הנרות נתתי לו כדי שיסלח לעצמו, ומפני שלא האמנת שאפשר לכפר כך, בא הכלב.

