כל מיני גיהנום: טומאת הכעס ותיקון שורשו
מוסר השיעור: בנימין לוריא

הגמרא במסכת נדרים אומרת: "כל הכועס, כל מיני גיהנום שולטין בו". מה מוסיפה הלשון "כל מיני גיהנום", ולמה הכעס שונה מכל שאר הטומאות שבתורה? לפי ביאור השיעור, הרצון הטוב הוא הדבר המטהר ביותר את האדם. הכעס הוא ההפך הגמור של הרצון, ובשיעור נאמר שהוא מדביק באדם טומאה גדולה יותר מכל העבירות כולן. הכעס הוא סם לגוף, ורפואת הנפש הולכת יחד עם רפואת הגוף.
חלק ארצון טוב מול כעס: טהרה וטומאה
מצד שכר ועונש, בשיעור מובא "תלמוד תורה כנגד כולם", ולשון זו כתובה במשנה במסכת פאה. השיעור מבאר זאת כמצווה ששכרה גדול משכר כל המצוות. כנגדו, לפי השיעור, לשון הרע היא העבירה שעונשה שקול כנגד כל העבירות כולן; בירושלמי במסכת פאה לשון הרע כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בשיעור מובאת השאלה "קבעת עיתים לתורה?" לפי השיעור, זו השאלה הראשונה ששואלים את האדם, אבל בגמרא במסכת שבת היא באה אחרי השאלה "נשאת ונתת באמונה?" מצד טומאה וטהרה עומדים זה כנגד זה הרצון והכעס. רצון טוב הוא לרצות להיות יהודי טוב, למצוא חן בעיני ה׳, להיות אב טוב, בעל טוב, שותף טוב וחבר טוב, וטוב גם לעצמו, בלב שבוער לקדושה. כנגדו עומדת מידת הכעס. בשיעור נאמר, בהפניה כללית למאמרים מהזוהר הקדוש ומדברי הצדיקים, שהכעס מטמא את האדם יותר מכל העבירות כולן.
חלק בגיהנום כבר בחיים
לפי ביאור השיעור, דוד המלך התפלל להינצל מן המקומות הנמוכים; לשון הפסוק בתהילים היא "מרוממי משערי מות". בשיעור מובא, בהסתייגות "כמדומני", שחז״ל אמרו כמה פעמים שהנפילה בגיהנום נאמרה על האדם בחייו ולא אחרי מותו. אדם שרגיל להתעצבן, על אשתו, על מי שעוקף אותו בכביש או על ילדו, ואינו חי את ההשגחה והאמונה, מתחיל את הגיהנום כבר כאן: כל הזמן הוא בסבל ואינו מסתדר עם המציאות. השיעור ממחיש זאת בדוגמה: מי שבטוח שהוא כועס רק פעם בכמה חודשים עשוי לגלות, כשהוא שם לב במהלך היום, שהוא נדלק "שתים עשרה פעמים ביום", גם בלי להוציא זאת לפועל. אפילו כעס של כמה מילים ממשיך על האדם כוח לא טוב, וכל רגע של התאפקות הוא קודש קודשים.
חלק גהיצר הרע תמיד מוצא שאלה חדשה
אפשר להרגיל את כל מערכות הנפש לא להגיב בבת אחת, להתבונן בדבר ולהסתכל בו, כמו אדם בעל אנרגיה, חוכמה ותקיפות שהיה תמיד רגוע. מסופר על אביו של רבי יששכר דב, שבנו היה מקשה עליו קושיות חריפות בלימוד. פעם אחת הסתובב האב בביתו והכין לעצמו את כל הקושיות והתירוצים, ולא ידע שבנו עומד בקרן זווית ומקשיב. בסוף שאל הבן: "מה יהיה אם אשאל כך?" לשאלה זו לא הייתה לאב תשובה. לפי השיעור, מכאן הבין האב שאדם יכול לחשוב מהבוקר עד הלילה איך ינצל מהיצר הרע, וליצר הרע תמיד תהיה שיטה חדשה להיכנס.
חלק דלטפל בשורש הכעס
תמיד יהיה מישהו שיצליח לעצבן ותמיד יקרה משהו, ולכן העיקר הוא לפתור את השורש. טוב לטפל גם בגורמים החיצוניים: שינה טובה ואכילה טובה הן חלק מעבודת ה׳. מי שהולך לישון בשלוש וקם בשש, אין סיכוי שלא יתעצבן באותו יום. ובכל זאת, קודם כול באה ההבנה הפנימית שכל נקודת רתיחה ממשיכה טומאה על הנפש, ומי שנמנע ממנה זוכה למתנות נפלאות. בשיעור מובא על כך, כדבר שכתוב ובלי לציין היכן, שעל כל רגע שאדם בולם את פיו בשעת מריבה הוא זוכה למתנות ש"אין מלאך ובריה יכולים לשער"; אגרת הגר״א מצורפת לעניין שכר חסימת הפה, וחולין לעניין הבלימה בשעת מריבה; כל אחת מן ההפניות נוגעת לחלק אחר מן הדברים, ולא לנוסח המשולב כולו.
