כל האתר

הכעס והרצון: אותו כוח בלב

יום שלישישיעור של 15 דקות

מוסר השיעור: בנימין לוריא

לפי מה שנאמר בשיעור בשם "רבנו הקדוש", בלי זיהוי ומקור שאותרו, כשרוצים להשפיע על האדם שפע של ממון מנסים אותו בכעס, וכאשר האדם אינו כועס, הכעס הופך לממון. לפי ביאור השיעור, בשמיים כוחות מתחלפים זה בזה, ולפעמים לשני דברים הפכיים יש שורש אחד. לפי ביאור השיעור, לצד השמירה מלדבר רע על אף אחד באה שמירה שנייה: להיות רגוע ובלי לכעוס משום דבר. לפי השיעור, מי שעקפו אותו או לקחו ממנו נושם עמוק, ואומר את מה שיש לו לומר בנחת.

חלק אהרצון והכעס, כוח אחד בלב

כוח החיים שבלב, כוח התשוקה, הוא שורש אחד לרצון ולכעס, והם עומדים זה כנגד זה. לפי מה שנמסר בשיעור בשם רבי צדוק, במקור שלא אותר, החשק שיש לאדם בלב פועל שיהיה לו מה שהוא רוצה, אלא אם כן הדין עוצר זאת משום שאינו טוב לו; ובביאור השיעור, החשק יכול להיות בעניינים גשמיים ובעניינים רוחניים. כך פעל ה׳ בבריאה, שהחשק שבלב קורא לדבר שיבוא אל האדם. הכעס מפרק את האנרגיה הזאת מן הלב, ומי שאינו כועס מצטברת בליבו אנרגיית חיים גבוהה יותר, שממלאת את משאלות ליבו. מי שמתחיל ללמוד מגלה שהוא כועס פעמים רבות ביום, על הילד, על האישה, על החבר. מלבד הטומאה שהכעס מושך, הכועס מאבד בכך את ממונו ואת הצלחתו הרוחנית והגשמית.

חלק בהכעסן אינו מקבל תוכחה ואינו מוכיח

לפי הקריאה בשיעור בספר דיבור בנחת, שלשונו לא אומתה, הכעסן אינו מקבל תוכחה מאחרים, וכלל הדבר הוא שאינו קונה שום מידה טובה עד שיסיר מליבו את הכעס. גם להוכיח אחרים אינו יכול, שהרי התורה אמרה: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". בתחילה מוכיחים בנחת ובסתר, בלשון רכה ובתחנונים, כי לטובתו של החבר נאמרת התוכחה, ואז אינה מביאה חטא. מי שמוכיח את חברו מתחילה בקול רעש ובזעם ומבייש אותו נושא עליו חטא, וחברו אינו מקבל ממנו. כך דרך בני אדם: מי שבא אל חברו בחוזקה, חברו מתקשה כנגדו. על כך נאמר: "דברי חכמים בנחת נשמעים", וכלשון הגמרא שהובאה בשיעור ולא אותרה: "ענוותנותו של הלל קרבתנו תחת כנפי השכינה". ובביאור השיעור, הכעס אינו מביא שום תועלת, והוא רק מרחיק את מי שכועסים עליו. גם עובד שהמעביד מתעצבן עליו עושה את המוטל עליו ואחר כך מדבר עליו רעה מאחורי גבו, ובנחת היה המעביד מגיע לתועלת גדולה יותר.

חלק גהכעס מביא לטעות, וארבע מידות בכעס

הכעס גורם לאדם לטעות, ומחמתו אינו יודע את האמת. החכם אמר, במקור שלא אותר ובלשון שאינה ברורה, שמי שרוצה להתחבר עם אדם: "ואם יודע לך האמת בשעת כעסו" יתחבר אליו, ואם לא, יעזוב אותו. שלמה המלך אמר: "אל תבהל ברוחך לכעוס", ובביאור השיעור העצה היא מחסום פנימי: בשעה שמרגישים עצבים בגוף, אין מחליטים ואין מדברים על שום דבר משמעותי עם אף אחד, גם לא עם עצמו. כנוסח המשנה באבות, ולא כנוסח שנקרא בשיעור, ארבע מידות בדעות: נוח לכעס ונוח לרצות, יצא שכרו בהפסדו; קשה לכעס וקשה לרצות, יצא הפסדו בשכרו; קשה לכעס ונוח לרצות, חסיד; נוח לכעס וקשה לרצות, רשע. מידת החסידות היא שקשה מאוד להוציא מן האדם כעס, ומיד הוא מתפייס.

חלק דהכעס הוא אשליה זמנית

מסופר על מורה רוחני שאשתו באה אליו, כנראה בסיום שיעור, ודיברה אליו בקול ובתוכחה על שלא בא ועל שהוצרכה לחכות. הוא לקח נשימה אחת, חייך אליה, תפס את ידה והלך איתה. כשתלמידיו שאלו איך עבר כל כך מהר, השיב שהכעס הוא עניין זמני, והשאלה היא כמה זמן מחזיקים בו. יש מי שנרגע אחרי ארבע שעות ומבקש סליחה, יש מי שאחרי שעה, צדיקים אחרי עשר דקות, ומי שמבין את האשליה יכול להירגע אחרי שנייה, כי הוא יודע שזו אשליה של זמן. הכעס עצמו יושב בלב והוא רגעי וחולף, וההקפדה היא מחשבה שבראש, ואפשר למחוק גם אותה. מעולם לא אמר אדם אחרי שנרגע שהכעס על אשתו היה מוצדק ומדויק. כשהאגו יורד מבקשים סליחה, ושום דבר במציאות לא השתנה. לכן העצה היא לקפוץ מהר לסוף: לתת יד, לחייך ולהמשיך הלאה, ואחר כך לומר בנחת מה הפריע.

חלק הפנים של כעס בלי כעס אמיתי

אף שהכעס מידה רעה מאוד, בקריאת השיעור מובא שלעיתים ינהיג האדם עצמו במידת הכעס, להטיל אימה על בני ביתו ולזרוק מוראו בתלמידים, והרמב״ם כותב, בתנאי שאינו נאמר בשיעור, שמי שרצה לכעוס על בני ביתו "כדי שיחזרו למוטב" יראה עצמו בפניהם שהוא כועס. בהמחשת השיעור, כשילד רץ אל החשמל ומתחיל לשחק בו, מילים רכות של אהבה לא יבהירו לו את הסכנה, ופנים כועסות מראות לו שיש כאן דבר מסוכן. הרמב״ם מזהיר שבשעה כזו יהיה האדם כמי שמדמה כועס "והוא אינו כועס", שהרי "כל הכועס כאלו עובד עבודת כוכבים". הכעס הוא בהבעת הפנים בלבד, כדי לשמור על הילד ולשים לו גבול.

חלק והכועס אין חייו חיים

החכם אמר, במקור שלא אותר, שמי שכעסו ורוגזו חזק אינו רחוק מן המשוגעים, ומי שרגיל בכעס אין חייו חיים ואינו שמח לעולם. בהמחשת השיעור, כל היום הוא בסחרחורת: פעם כועס על אלוקים, פעם על אשתו, פעם על ילדיו. מפני שאינו שמח, אינו מקבל את מאורעותיו באהבה, אינו מצדיק עליו את הדין ואינו יכול לעבוד את ה׳ בשמחה; ובביאור השיעור הוא נעשה כביכול חכם יותר ממי שאמר והיה העולם. כל אדם נכשל בזה במצבים מסוימים, ועל כך מבקשים רחמי שמיים רבים. העצה היא להיות קשה לכעוס ונוח לרצות, כמידת החסיד, ולקפוץ מהר לסוף, אל החיוך והפיוס.

המסלול ממשיך

שיתוף השיעור

חיפוש באתר

התוצאות מתעדכנות תוך כדי הקלדה. חץ למטה ולמעלה עוברים בין התוצאות, ו-Enter פותח.

↑↓ מעברEnter פתיחהEsc סגירהכל התוצאות בעמוד החיפוש