שמירת הלשון: שכר כל רגע, והרגל שנעשה טבע
מוסר השיעור: בנימין לוריא

לפי ההקראה מן ההקדמה לשמירת הלשון, טענת היצר היא שהאדם לא יצליח לשמור את לשונו יותר מיום או יומיים. לפי ביאור השיעור, זהו החשש שהחיים חזקים מן האדם, והתשובה לו כוללת שני שלבים. לפי אותו ביאור, בשלב הראשון כל רגע של שמירה יקר לעצמו, גם בהנחה שלא יימשך מעבר ליום או יומיים. לפי ביאור השיעור, בשלב השני ההתרגלות מקילה את השמירה עד שההרגל נעשה טבע.
חלק איהלומים על שפת הים ואור גנוז
לפי ההקראה, במשל אדם, עשיר וכל שכן עני, הולך על שפת הים ורואה שהים פלט אבנים טובות ומרגליות. לפי אותה הקראה, אין אדם שיוותר על איסופן מפני שההזדמנות תימשך רק יום אחד, כי כל רגע של איסוף שווה יותר ממאה ימים של ליקוט דברים פחותים. באגרת הגר״א מובאים בשם המדרש הדברים: "וכל רגע ורגע שהאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער". לפי ביאור השיעור, מדובר באדם שיש לו הזדמנות, צורך או רצון לדבר רע על אחר, או שמדברים איתו על אחר, והוא סוגר את פיו ואינו מוכן לדבר דבר לא טוב על אף אחד מישראל. לפי ביאור השיעור, הפסוק "עין לא ראתה אלוקים זולתך" נקשר לאור הגנוז, ורק ה׳ יודע מהו האור הזה. לפי ההקראה, במדרש לא נזכרו חודש, שבוע, יום או שעה, אלא רגע.
חלק בלבקש את הנצח ככסף
לפי ביאור השיעור, הפסוק "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים" מכוון לבקשת התכלית הנצחית. לפי אותו ביאור, רוב האנשים שואפים לדירה יפה יותר, לרכב משודרג ולעבודה טובה יותר, והשאלה היא אם ברשימת השאיפות יש גם משהו שקשור לנצח. בשיעור נמסר בשם התנא שיש מידה שאין לה קצבה; לפי הביאור שנמסר בשיעור, כל השגה בה נחשבת זכות ומציאה, גם בלי להגיע לתכליתה בשלמות. לפי ביאור השיעור, מחשבתו של מי שנכשל שוב ושוב וסבור שהעניין אינו מצליח לו היא מעצת היצר. לפי אותו ביאור, כל הזדמנות שבה אדם סגר את פיו ולא דיבר רע על אחר, אפילו פעם בחודש, היא הדבר הגדול ביותר בבריאה, ולכן ממשיכים ולא עוצרים.
חלק גטענת היצר שקר מעיקרה
לפי ההקראה שנמסרה בשיעור מדברי החפץ חיים בשמירת הלשון, בלשון פרפרזה, טענת היצר שקר מעיקרה וכבר נבחן הדבר בניסיון: מי שמרגיל עצמו בשמירת הלשון קל לו יותר להישמר, כי הוא מרגיש בשעת הדיבור שיש בו עוון; לפי ביאור השיעור, אדם שרגיל לדבר בלי הרף על העבודה, על המשפחה ועל אחרים נעזר בלימוד קבוע כדי לזהות מראש מצבים כאלה. בהתייעצות נבחן אם המספר מכוון לתועלת, ותנאי זה מנוי בחפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל י, ב. לפי ביאור השיעור, בדוגמה נבדק אם השומע הוא האדם המוסמך לפתור את הבעיה, אם המספר רוצה דווקא את עצתו, אם רק באמצעותו יכולה לבוא התועלת, אם כל הדברים נאמרים לתועלת ואם יש סיבה לפנות דווקא אליו; במקרה שתואר בשיעור המספר מדבר גם עם אחרים והשומע גם אינו האדם המוסמך, ולדברי השיעור עצם בקשת העזרה אינה משנה דבר.
חלק דהרגל שנעשה טבע
לפי ביאור השיעור, כשמבינים מה משמעותה של מילה לא טובה על יהודי, לדבר אותה או לשמוע אותה, יש לה משקל אחר לגמרי. לפי ההקראה שנמסרה בשיעור בשם שמירת הלשון, בלשון פרפרזה, מי שכבר אין עליו כוח ההרגל לדיבורים אסורים נמנע מהם במאמץ מועט; לפי ביאור השיעור, זה אחד מיסודות חוקי הנפש: דבר שעמלים עליו, משתדלים בו, לומדים אותו ומתפללים עליו נעשה הרגל, וההרגל נעשה טבע, וזה חסד שה׳ עשה עם האדם. לפי ביאור השיעור, כמו שההתרגלות למאכל עושה אותו חלק מן האדם, כך בתנועות הנפש: כשמתרגלים בהדרגה לחשוב לפני הדיבור ולפני ההקשבה, הדבר נעשה קל יותר ולא קשה יותר.
חלק התקופה מרוכזת והתמדה יומית
לפי ההקראה מדברי החפץ חיים, מוצעת תחילה בקיאות בכל פרטי הדינים של שמירת הלשון וחזרה עליהם היטב, כדי להסיר את רוב ההרגל הישן. לפי ההקראה, גם קביעת זמן מיוחד בכל שבוע מועילה הרבה; בהרחבת העצה מועילה תקופה מרוכזת של חודש, חודשיים או שלושה, שבה לומדים, חושבים ונזהרים עד שנוצר הרגל בנפש. לפי ביאור השיעור, לאחר תקופה כזאת מועילה התמדה של רבע שעה או עשר דקות ביום, לפי טבע האדם ועסקיו, ומי שעובד בצוות ושומע הרבה דיבורים משתדל יותר להיות ערני.
